© 2017 by Zoogot, Design:Pazinteractive

נסחפתי במסיבת רווקים – לספר לאשתי או לא?

18/03/2018

שאלה:
אני נשוי 15 שנים באושר ויש לי שלושה ילדים. לפני שבוע הייתי במסיבת רווקים של חבר, המסיבה הייתה במועדון חשפניות.

השתכרתי קצת, והיו מגעים. לא היה אקט מלא אבל היה מספיק. עכשיו זה יושב לי על המצפון. אני מאוד אוהב את אשתי ומעולם לא בגדתי בה. אני מתלבט האם לספר לה.

תשובה:

אתה שואל, ולפני שאענה אשיב בשאלה: מה מטרת השאלה שלך?  אם העצה שלי אליך תהיה "אין סיבה לספר כי...." הרי שקיבלת ממני אישור לעבור הלאה, ואם, לעומת זאת, אגיד לך  ש"אתה חייב לספר לה כי..." תוכל עדיין להמשיך ולהתלבט מה נכון לך לעשות.

אז כבר בתחילת דברי אומר שאנסה להציג את שני הצדדים - הסיבות, האפשרויות, וההתלבטויות שיכולות לעלות- אבל ההחלטה הסופית היא שלך, תמיד הייתה ותמיד תהיה. ואי אפשר בלי קטנה מתחת לחגורה – ההחלטה היא שלך בדיוק כפי שהייתה במסיבת הרווקים...

מצד אחד, האם מצבך יהיה יותר טוב לאחר שתגלה לאשתך ?
אתה אוהב אותה ורוצה לחיות איתה ולהיות איתה וזהו המצב כפי שהוא כרגע. אתם יחד ואין סיבה שהיא לא תרצה להישאר איתך. אם תספר לה יכול להיות שתתן לה את הסיבה לעזוב אותך, והרי זה לא מה שאתה רוצה. אז אולי לא כדאי לספר.

מצד שני, החיים בשקר מתמשך הם בגידה שנוספת על "האקט שלא היה" במועדון החשפנות. הדבר דומה לרעל במינון נמוך שבסופו של דבר יהרוס כל חלקה טובה בקשר הקיים,  אז אולי כן צריך לספר ?

מצד אחד, רבים טוענים ש"מה שלא יודעים לא כואב", שאין סיבה לצער את בת הזוג שלך וגם את עצמך בעיקר כשלא הייתה לך כוונה, זו הייתה מעידה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה, ואתה באמת ובתמים מתייסר ומצטער.

מצד שני,  הארוע הזה עומד ביניכם כמו חומה, כמו ענן סמיך  שחונק בגרון ורוצה מחילה, רוצה סליחה וקבלה, הבנה שאתה אנושי, שתית השתכרת ולא היית אחראי למעשך. זה לא אתה האמיתי שהיה שם ואתה מצפה שאשתך תבין ותקבל ותאפשר לשניכם לעבור הלאה.

אגב ,האם אתה היית מקבל סיפור כזה של אשתך?

מצד אחד, אם תספר לה והיא תסלח לך היא לעולם לא תאמין בך יותר. לא תוכל לצאת לה מטווח הראיה, היא תבוא איתך לכל מקום, תבלוש אחריך  ותתקשר לעבודה. החיים שלך ישתנו לחלוטין אז אולי כדאי לא לספר...

מצד שני, זו הייתה מעידה, חד פעמית לא רצינית, לא ממש היית אחראי למעשיך, אתה בסך הכל אנושי ואולי זה מבחן לזוגיות שלכם, מבחן האם אשתך תהיה מוכנה לקבל אותך גם אחרי טעות חסרת חשיבות וקטנה, אחרי 15 שנים של נאמנות מוחלטת ואהבה גדולה שעדיין נמשכת, אז אולי כדאי לספר ולראות מה יקרה...

מצד אחד, אתה מכיר אותה ויודע שברגע שתספר לה היא תספר לכולם, המשפחה, החברים אפילו הילדים כולם יסתכלו עליך כאילו אתה מצורע, כאילו לפחות רצחת, אז אולי כדאי לא לספר.

מצד שני, היו מספיק נשמות טובות שראו מה שקרה ויש סיכוי גדול שיספרו לה או שהיא תבין מההתנהגות שלהם. אז אולי בכל זאת כדאי לספר מיוזמתך לפני שהיא תגלה לבד...

מצד  אחד, כשאתה מספר אתה מעביר אליה את האחריות, עכשיו היא זו שצריכה להתמודד עם מה שהיה עד עכשיו סוד, עכשיו הבעיה בשדה שלה, ואולי זה לא הוגן להעביר את המשא והעונש אליה, אז אולי כדאי לא לספר.

מצד שני,  כשאתה מספר לה אתה מוריד אבן גדולה מהמצפון שלך. משא כבד של רגשות אשמה ותחושות כבדות של גועל או סלידה עצמית. אז אולי כדאי כן  לספר ולהשתחרר.

מצד אחד, אתה יודע שהיא תיפגע באופן מאוד קשה, אתה הרי החבר הכי טוב שיש לה בעולם, היא לא תוכל להסתכל לך יותר בעיניים, ואתה לא רוצה לפגוע בה יותר ממה שהיא נפגעה, אז אולי כדאי לא לספר...

מצד שני, להמשיך ולנשק אותה, להיכנס איתה למיטה כשאתה מביא איתך את האישה האחרת, זו שהיא לא יודעת עליה, איך אתה חי עם עצמך בשלום, איך אתה לא רוצה לצרוח ולהגיד לה, "עשיתי, טעיתי, מבקש את סליחתך" אז אולי כדאי לספר לה...

בסופו של דבר, זו ההחלטה שלך. אתה מכיר את אשתך יותר טוב מכל אחד אחר ואתה גם אמור להכיר את עצמך ולדעת מה נכון לך, לה ולכם. עם מה תוכל לחיות ומה יכרסם ויהרוס את הקשר, מה אתה מוכן לסכן וכמה אתה מוכן לשלם. ההתלבטות היא קשה אבל היא גם מאוד קלה כי בפנים, בלב כשאתה שוכב ער בלילה, אתה יודע באופן ברור וצלול, מה התשובה שלך...

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload