© 2017 by Zoogot, Design:Pazinteractive

משפחה מודרנית

18/03/2018

יום האם הותיק שהיה נחגג באלפי פרחי קרפ רטובים מדבק פלסטי, ברכות מוזהבות נוצצים, ועוגיות שרופות שהחלטנו לאפות על דעת עצמנו, שינה את שמו ואת ייעודו והפך לאזרח כבוד בעולם הפוליטיקלי קורקט. לא עוד יום האם, כי אם יום המשפחה, וכדי שלא למנוע עוגמות נפש מיותרות, רוב מסגרות הילדים, הולכות על בטוח, מדלגות דור אחד, ומזמינות את הסבא – סבתא.

גם מושג המשפחה נעשה גמיש יותר מאי פעם, היום יש חוקרים שמתייחסים למושג 'משפחה' אפילו במונחים של קבוצת אנשים אשר בוחרים לדאוג זה לזה - ולמה לא בעצם? בסופו של דבר, ככל שההגדרות האלו גמישות יותר, רוב הסיכויים שיותר פרטים ירגישו בנוח בתוך המשפחה שלהם – אלטרנטיבית, אורבנית או גרעינית.

מושג המשפחה אז והיום
להבהרת מושג המשפחה בכלל והישראלית בפרט, פנינו לדר' סמדר שיפמן, מרצה ללימודי נשים שעוסקת בין היתר באימהות בפרוזה, מהחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

במה בעצם שונה מוסד המשפחה היום מבעבר?

נראה שמוסד המשפחה שונה מהעבר בשני היבטים שונים: הראשון הוא מבחינת הגיוון והגמישות שבו, המשפחה הגרעינית הפכה למגוונת יותר, האופציות רבות יותר, והשיפוטיות לגבי דרכי קיום אלטרנטיביות נמוכה יותר. משפחות חד מיניות, חד הוריות וכו' אינן נתפסות עוד כחריגה בלתי נסבלת אלא כאופציה.

ההיבט השני הוא שדווקא עם התפוררות המשפחה המורחבת והפיכתה של המשפחה הגרעינית (הורים+ילד/ים) למוסד המשפחתי הדומיננטי, דומה שהמשפחה הגרעינית הפכה למשהו שאי-אפשר בלעדיו. הצורך בהכרה בנישואים של הומוסקסואלים ולסביות נראה לי נובע לא רק ממניעים כלכליים ופוליטיים, אלא גם מן התחושה התרבותית שהעוגן הבלעדי של אדם בעולם היא משפחה גרעינית שזוכה להכרה רשמית.

האם מוסד המשפחה הוא מוסד על זמני לטעמך, והאם הוא ימשיך לשרוד?

אני לא בטוחה שמוסד המשפחה הוא על זמני. וודאי שהוא עובר הרבה שינויים בזמן האחרון. עם זאת, הוא שרד כשמוסדות אחרים קרסו, גם בסוגים של הסדרים חברתיים שהתנגדו למשפחתיות הגרעינית. (קיבוצים, משטרים קומוניסטיים). כנראה שהצורך שלנו להשתייך כה גדול עד שכל עוד לא תתאפשר אופציה אחרת של שייכות קבועה, המשפחה תהיה מסגרת השייכות שלנו.

האם אנחנו באמת מתייחסים לילדים שלנו באופן שונה מזה שהורינו התייחסו אלינו?

כן. הפיכתו של הילד למרכז המשפחה נראית לי כבר בגדר קלישאה. המשפחה כמו נועדה לרצות את הילד, להפוך אותו למאושר, להיעתר לכל דרישותיו ורצונותיו. אנו דורשים הרבה פחות משמעת וציות, מוכנים לגלות הרבה יותר קשב והגנה, מגוננים על הילד מול העולם החיצון ורגישים לצרכיו.

בד בבד עם התופעה החיובית של ראיית הילד כאדם נפרד ואוטונומי עם צרכים משלו, אנחנו גם מגביהים אותו לעיתים לרמה שגדולה עליו. אנו מצפים ממנו להיות מוגדר ובעל בחירות משלו מגיל צעיר להפליא, ואף נוטים לשעבד את העדפותינו להעדפותיו.

מה מידת המרכזיות של הילדים בתוך התא המשפחתי?

כאמור, נראה שבעשורים האחרונים הילדים הולכים ומתמרכזים בתא המשפחתי. אנשים אפילו לא ממש שוקלים נישואים לפני שהם מחליטים ללדת ילדים. דומה שהילדים, בזמן האחרון יותר מאשר אי –פעם קודם לכן, נתפסים כדבק המשפחתי.

מה מקור הלחץ הישראלי "להתיישב", "להשתקע", ולהקים משפחה?

יש הטוענים שמקור הלחץ הישראלי להתרבות הוא תגובה על השואה. מכל מקום ישראל היא המדינה בעלת השיעור הגבה ביותר של טיפולי הפריה, ולא רק באופן יחסי לכמות האוכלוסייה, אלא באופן אובייקטיבי.

נראה לי שיש כאן שילוב של הלחץ של אומה בתהליכי היווסדות, יחד עם טראומת ההיכחדות האפשרית הנובעת מהשואה, וסדר היום הלאומי דמוגרפי של 'מדינה קטנה מוקפת אויבים' אם לצטט את מנהיגינו מבן גוריון ועד היום. אפשר אולי להוסיף לכך גם את הצורך החזק בשייכות, צורך שמתחזק במדינת הגירה.
דבר הפסיכולוגית

 

חשיבות הקשר בין ההורים לילדים
אכן, מוסד המשפחה השתנה בשנים האחרונות. אבל כיצד משפיע השינוי על הפרטים השייכים למשפחה, איזה מודל משפחתי מעדיפה הפסיכולוגיה, וכיצד ממזערים את הפגיעה בילדים?

הפסיכולוגית ומנחת קבוצות ההורים, יעל דורון, מסבירה: "פעם, במאה שעברה, מודל המשפחה התקינה והבריאה ממנה יצאו ילדים "נורמטיביים", היתה של אבא ואמא. אחר כך, כשהחלו מחקרים על גירושין, דיברו על כך שעקב הירידה הדרסטית ביכולת הכלכלית של המשפחה, הילדים משלמים מחיר נפשי כבד.

לטענת אותם מחקרים, ילדי זוגות גרושים חלשים יותר מילדי זוגות נשואים, וסובלים מקשת בעיות, כמו פגיעה בערך העצמי, בדימוי העצמי, ביכולת ליצור קשר מהותי עם בני זוג פוטנציאליים, וביכולת להתרכז, וללמוד. למעשה, מחקרים אלה גם מצאו שהתחום היחיד בו עדיפים ילדי הגרושים מילדים של זוגות נשואים, היה בנושא העצמאות האישית.

בשנים האחרונות, אולי עקב עליית אחוזי המתגרשים באופן דרסטי, יש שינוי בגישה ובתוצאות המחקרים בנושא זה. עכשיו כבר לא מדברים על פער בין ילדי גרושים לנשואים, אלא בעיקר על טיב הקשר בין ההורים, ובין ההורים לילד. הסטטיסטיקה הגסה היא ששליש מההורים מתגרשים, ומהשני שליש שנותרים נשואים, חצי מאושרים וחצי לא. לטענת המחקרים הפסיכולוגיים האחרונים, ילדי "החצי הנשוי והלא מאושר" משלמים מחיר כבד יותר מילדים של הורים גרושים.

עדיין, אסור לשכוח כמובן שגירושין זו טראומה מאוד קשה לילדים, שללא קשר לגילם, משלמים את המחיר הנפשי. לצערי אנשים מקלים בכך ראש. יחד עם זאת, חשוב גם לזכור שרוב הילדים מתגברים מהטראומה ויוצאים ממנה בשלום. זה תלוי בעיקר ביחס ההורים אחד לשני אחרי הגירושין."

"מאז שנוספו מודלים אחרים של משפחות, כמו חד הוריות מבחירה, הורות גאה וכד', נעשו כמובן מחקרים בנושאים אלה. גם שם היתה נטיה לחשוב שלילדים יהיו יותר בעיות מצאצאי זוגות "קלאסיים", אבל מחקרים הוכיחו שאין זה כך.

היום יודעים הפסיכולוגים שהגורם היחיד שבאמת משפיע על רווחתם הנפשית של הילדים, זו רווחתם הנפשית של ההורים, וזה נתון מעודד בעיני. כי משמעותו שבמשפחה ממוצעת שחיה בתרבות שלנו, בה הילדים באמת במרכז, אם ההורים מסופקים בעבודתם ומאושרים בזוגיות, הילדים יצאו נשכרים."

יעל גם מוסיפה ואומרת: "אני חייבת לציין שלהפתעתי ושמחתי גיליתי שההורים בישראל מאוד מודעים. אני מרצה בסדנאות להורות, ואלה שבאים לשם מרגישים, מדברים וחושבים כמו בוגרי בתי ספר להורות. אז נכון שאולי סוג ההורים שבא להרצאות הללו, הם סוג ההורים שמלכתחילה מתעניינים, לומדים ומתפתחים. אבל אני מקווה שהמגמה הזו בכל זאת תמשיך ותתרחב לרוב ההורים בישראל." לנו נותר רק לקוות.
 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload