© 2017 by Zoogot, Design:Pazinteractive

למה אנשים נשארים במערכות יחסים גרועות?

18/03/2018

"אני נשואה כבר 4 שנים אבל חיה איתו כבר 11 שנה. יש לנו 2 ילדים. נמאס לו ממני ולי נמאס ממנו, אנחנו רק מזיקים לעצמנו ולילדים, בעיקר לילדה הגדולה שנוכחת בויכוחים ובמריבות ובצעקות. הוא ממש שונא אותי וכבר לא נמשך אליי (הגיוני שגבר יסרב לסקס?). אני יודעת שהמון מהדברים הנוראיים שהוא אומר לי או הדרך הבלתי נסבלת שבה הוא מתנהג זה בעיקר כדי לפגוע בי, וזה באמת מצליח לו... (לא להחליף לילדה חיתול עם קקי כי הוא רוצה לפגוע בי זה הגיוני?). אין לנו גרוש על התחת ואין לנו רכוש (רכב לא נחשב...) ואני יודעת שאם היה אפשרי כלכלית כבר מזמן היינו מתגרשים. אני רוצה לעזוב אותו אבל לא יודעת איך לעשות זאת עם 2 ילדים קטנים ובלי שיש לי כסף. ההורים שלי גרים רחוק ממני... אני לא רוצה לאבד עבודה שאני אוהבת. לא יודעת מה לעשות..."
לפני שהם מקימים משפחה, הרבה אנשים נוהגים לומר ש"אני לא אסכים לסבול כמו ההורים שלי/אחותי/ חברתי הטובה... אם אגלה שהנישואים שלי לא טובים – אתגרש". ובכל זאת, הרבה אנשים נשארים תקועים בתוך נישואים אומללים וקשים, שמכאיבים להם, לבני זוגם ולילדים שלהם. השאלה של דפני (מתוך פורום " חיי נישואים" כאן בYnet) מדגישה את הסוגיה הזו - למה בכל זאת אנשים נשארים במערכות יחסים גרועות ולא עוזבים?
נתחיל מהגדרה – מה זה בעצם "מערכות יחסים גרועות"?
התשובה הרומנטית היא שזוגיות רעה היא זוגיות  שאין בה אהבה. אבל האם זה תמיד נכון? גם אם יש אהבה מאד גדולה, עדיין הזוגיות יכולה להיות מאד רעה. אם אין כבוד הדדי, הערכה, שמירה אחד על השני. אם, - כשאתם מביטים בעיניים של בן הזוג שלכם – אם אתם רואים שם עוינות, בוז, לגלוג, שנאה – הזוגיות שלכם לא טובה. אם כל מה שאתם מוציאים אחד מהשני זה כעס, אם אתם מענישים אחד את השני, מתעללים אחד בשני, עושים מניפולציות ומכאיבים זה לזה - הזוגיות מוציאה מכם את הרע.
כדאי לעשות סדר. לא כל זוגיות שרבים בה היא "מערכת יחסים גרועה". גם אם המצב מתוח וזה נמשך כבר זמן מה. זה לגמרי נורמלי שיש מתחים בזוגיות. שיש ריבים. שיש תקופות קשות: שני בני הזוג מגיעים משתי משפחות אחרות. לכל אחד יש סדרי עדיפויות משלו, ערכים משלו, הרגלים, נורמות, התנהגויות, כללים.... כל מיני דברים שהוא אפילו לא חשב עליהם בכלל שהם כללים – אבל פתאום כשמתחילים לחיות יחד – מתגלה שיש לו... וצריך למצוא את שביל הזהב בין שתי האסכולות שמהם מגיעים שני בני הזוג.
זו גם הסיבה שהשנה הראשונה לזוגיות מאופיינת בהרבה ריבים ומתח, גם אצל זוגות "טובים" נורמלים. הריבים הם בעצם הנסיון להגיע לעמק השווה. להסכים. למצוא נוסח של "חוזה זוגי" שמאחד את שני הצדדים.
מתי זה מתחיל להיות רע ובעייתי?  כשהזוגיות "מרעילה" – כשהיחסים עם בן הזוג מוציאים מתוכנו את הרע, את החלקים הלא טובים שלנו, או לחלופין כשהצד השני מתנהג בצורה אלימה, עוינת, משפילה, מעליבה ומלגלגת. זוגיות כזו – במקום לבנות אותנו היא הורסת. בזוגיות טובה אתה אמור לחזק את בן הזוג שלך, להאדיר אותו לאט לאט, לעזור לו להוציא מתוכו את הפוטנציאל החיובי, שאתה, מתוך האהבה, רואה בו. בזוגיות רעה אתה מוציא ממנו בדיוק את ההיפך. מקטין אותו, משפיל אותו, וגורם לו לנסות להתגונן, בכל מיני דרכים – להעליב בחזרה, להיות קטנוני, לצעוק, לשתוק, להעניש בכל מיני צורות ישירות או עקיפות.
כמובן שסימני האזהרה הכי חזקים הם אלימות של ממש. אבל גם זוגיות שאין בה אלימות פיזית, יכולה להיות גרועה - תקשורת אלימה, שמבוססת על שליטה, פחד, טרור, חזק/חלש, גדול/קטן, מביס/מובס..
זה חייב להיות הדדי?
לאו דווקא. יכולה להיות זוגיות, שמאד טובה, נוחה ומתאימה עבור צד אחד - ומאד לא טובה לצד השני. לא פעם אחד הצדדים מרגיש אהוב, מוערך ובטוח – ובאותו הזמן הצד השני חש מאוים, מושפל ומוחזק על תנאי.
רואים את זה הרבה פעמים בטיפול – צד אחד מתלונן, מקטר, מבקש לשנות, ואפילו מאיים להתגרש, והצד השני בכלל לא מבין מה הבעיה "ככה זה אצל כולם. זה נורמלי".
אז אם המערכת כל כך גרועה – למה לא עוזבים?
מכל מיני סיבות. בדרך כלל לא טובות.
דפני מדגישה במכתב שלה את הסיבות הכלכליות, ובאמת לא פעם, אנשים תולים את עצם השארותם יחד בסיבות כלכליות "אם רק הייתי יכולה להסתדר לבד – מיד הייתי הולכת". לא פעם, המצב הכלכלי באמת תוקע את בני הזוג יחד, מבלי יכולת להפרד. אי אפשר להפרד, כי לא יימצא פתרון דיור ראוי לשני הצדדים ולילדים, לא תהיה אפשרות לשלם מזונות וגם לחיות. יהיה דחוק מדי. אבל, לא פעם הסיבות הכלכליות הן בעצם רק תירוץ שאחד מבני הזוג, או שניהם, נתלים עליו, על מנת לתרץ את השארותם יחד במערכת זוגית כל כך לא מתגמלת. אם היו מתאמצים ובאמת רוצים להפרד – הרבה פעמים זה כן היה אפשרי.
ולמרות זאת – לא נפרדים. למה?
אנשים לא עוזבים מקומות רעים אם הם לא מאמינים שבמקום אחר יהיה טוב. מי שגדל בבית עם זוגיות רעה, אלימה, מכאיבה, וחווה מקרוב את אחד משני ההורים, או את שניהם, סובלים בקשר הזוגי-  אולי לא היה חשוף מספיק לאפשרות שיכול להיות אחרת. זו הציפיה שלו מזוגיות. הוא מגיע לקשר נורא, עם הזמן הקשר מסתבך והולך – אבל הוא חושב שזה נורמלי, ולא מצפה בכלל שיהיה אחרת.
גם אם הוא מצפה שיהיה אחרת – הוא לא תמיד יודע מה לעשות כדי לשנות. לאנשים אין תמיד את הכלים. אפשר לראות הרבה תכניות טלויזיה על תקשורת זוגית, איך אמורים לריב, מה מותר ואסור לעשות בקשר – אבל אז הבעל מגיע הביתה, צועק, מקטר, מעליב, מלגלג – ואת לא ממש מבינה איך בפועל את צריכה להתנהג. הכל מאד תאורטי ולא ברור לך.
הרבה אנשים לא עוזבים קשרים רעים כי הבטחון העצמי שלהם רעוע. מי שלא אוהב את עצמו ולא מאמין בעצמו – לא יזוז מקשר רע, כי הוא לא מאמין שהוא יכול לסדר לעצמו עתיד אחר. זה לא סתם קלישאה "כדי לאהוב בזוגיות אתה צריך קודם כל לאהוב את עצמך" – אם יש לך בעיות עם  עצמך – תתקשי לתת, לקבל, לדרוש ולקחת אהבה מהצד השני.

 

הרגל– עוד סיבה לא לעזוב
כן, הרבה אנשים לא עוזבים מתוך הרגל. שינויים זה דבר מפחיד. ואנשים מוכנים לשלם מחירים מאד גבוהים, העיקר לשמור על השיגרה המוכרת להם. אפילו אם היא שיגרה מגעילה או מכאיבה.
שפים צרפתיים מספרים תמיד איך הם מבשלים צפרדע – הם שמים אותה חיה על המחבת, בתוך מים, ומדליקים את האש. המים מתחממים לאט לאט, והצפרדע בכל פעם מתרגלת לטמפרטורה יותר ויותר חמה. בסוף, כשזה כבר רותח, כבר אין לצפרדע כח לקפוץ ולהציל את עצמה. זהו כוחו הרע של ההרגל – הוא מרדים אותך בשמירה. אתה לא עושה שינוי. ועד שאתה מבין את רוע המצב – אתה עלול לגלות שהפכת לתבשיל רגלי צפרדעים בלי שהרגשת...
תלות - עוד סיבה להשאר בקשר רע
תלות. אם את תלויה בבן הזוג שלך – תתקשי לעזוב אותו, גם אם הקשר ביניכם ממש גרוע. מה זה תלות? זו יכולה להיות תלות כלכלית, כמו שהזכרנו קודם. אם אתה, למשל, לא עובד, והיא זו שמפרנסת אותך, או אם אתם גרים בדירה של הוריה, שמשלמים לכם כל חודש ועוזרים לכם, או אם אין לך מקורות הכנסה ותמיכה משפחתית משלך – אתה לא יכול להיות חופשי להפרד ממנה, כי איך תחזיק מעמד לבד?
יש כמובן עוד סוגים של תלות – לא רק כלכלית או משפחתית אלא גם תלות רגשית. אם את לא מאמינה שאת יכולה להסתדר לבד בעולם – יהיה לך מאד קשה להיפרד מבן הזוג שלך.
מה זה תלות רגשית? המחשבה שאת לא יכולה להסתדר אם אין לך גבר שיהרוג בשבילך ג'וק, יחליף לך מנורה, יטפל בטסט של המכונית, או יעזור לך לעבור תקופות קשות עם הילדים, או עם המשפחה המורחבת. יש לא מעט אנשים שמרגישים שכשהם לבד הם "חצי בנאדם" ורק כשיש לידם בן זוג הם מצליחים לתפקד, אפילו אם זה בנזוג שמתנהג אליהם בצורה איומה.
הילדים - סיבה מרכזית לא לעזוב את הקשר הגרוע
הרבה אנשים לא עוזבים קשרים רעים – כי הם רוצים להגן על הילדים שלהם, לשמור על המשפחה ועל הבית. לא לפרק את המסגרת המוכרת והנורמלית של הילדים.
לא תמיד נכון להשאר ביחסים כאלה. לא תמיד זה עושה לילדים טוב. אם אתם זוג רע, שמציקים אחד לשני, מאמללים אחד לשני, וממלאים את הבית בצעקות, שתיקות, ריבים ואלימות מילולית או אחרת – אולי עדיף לילדים שתפרדו. אמנם זה טראומתי לשבור את המסגרת. אמנם זה לא פשוט. אבל בדרך הזו אולי תשיגו להם שקט תעשייתי, ובאופן מוזר דווקא תקלו עליהם.
הרבה ילדים שגדלו בבתים נוראיים גדלים ומספרים שהם רק התפללו, לכל אורך ילדותם, שהוריהם ישימו כבר קץ לנישואים האומללים שלהם ויתגרשו. איזו הקלה זו היתה יכולה להיות.
אם אתם מפרקים זוגיות רעה, והולכים כל אחד לדרכו – אולי יש סיכוי שהפעם הבאה תצליח לכם יותר. ואם זה באמת יקרה – ותבנו פרק ב' טוב וחם – זה יכול להיות תיקון אדיר לילדים. הם יכולים לקבל מזה דוגמא מצוינת לחיים – שלא תמיד אנחנו מצליחים במכה ראשונה, שלא תמיד להשאר בכל מחיר זו התשובה הנכונה, ושעם הרבה אומץ ותקווה אפשר כן למצוא אהבה טובה. כשהם יגדלו – הם יקחו את המסר הזה אל הזוגיות שלהם. אבל אם נשארתם דבוקים אחד לשני, בזוגיות הרעה שלכם – איזו תקווה יכולה להיות לילדים שלכם כשהם מחפשים זוגיות? איזה מודל?
"מה יגידו" – סיבה לא לעזוב את הקשר
עצוב, אבל כן – זו בהחלט אחת הסיבות שבגללה אנשים לא מפרקים קשרים, אפילו שהם קשרים רעים. הרבה אנשים מרגישים שהם לא יכולים לסבול את הרעיון שהם יתגרשו. שזה סוג של אות קין, סמל לתבוסה, כשלון ענק – ומה יגידו על זה ההורים? האחים? החברים? השכנים?
יש משפחות שמגדלות את הילדים עם הרבה דגש על "מה יגידו". בחירות והחלטות חשובות בחיים מונחות על ידי המחשבה איך זה יראה מבחוץ, מה יחשבו על זה אחרים... לאנשים כאלה, בבגרותם, אין הרבה מרחב פעולה חופשי והם עסוקים כל הזמן בשיפוט החברתי החיצוני.
אז מה עושים?
אפשר  ללכת לטיפול זוגי ולהצליח לעשות שינוי, גם אם מערכת היחסים ממש גרועה. אבל כדי שזה יקרה צריך מוטיבציה חזקה משני הצדדים. צריך להבין שהמחול של האלימות, הממשית או הרגשית, הוא מחול ששני הצדדים מכירים את הצעדים שלו בעל פה, ועושים אותו בלי להרגיש, באופן טבעי, כבר הרבה שנים. צריך המון מאמץ, מצד שני הצדדים, כדי לעצור את זה. כדי לסגל דרכים אחרות להתמודדות. אבל כן – אפשר להפסיק להיות אלימים. אפשר להפסיק להתיחס לבן הזוג בצורה פוגעת. אפשר כן להחזיר את הכבוד לבית. את ההערכה ההדדית. אבל שני הצדדים צריכים לקחת ביחד אחריות על זה. זה לא קורה מעצמו, ולא קורה רק במעורב ושל צד אחד..
לחילופין, במיוחד אם אין הסכמה של הצד השני לטיפול זוגי, אפשר להיעזר גם בטיפול אישי. בטיפול אישי אתה מתנתק מהקולות בחוץ, מהחברה, מ"מה יגידו". אתה מתרכז יותר ויותר בעצמך, בקולות הפנימיים שלך. אתה מתחבר לאמת שלך, לאט לאט, וכך מקבל החלטות. בטיפול אישי אפשר לשקול את כל הצדדים בקשר, ואת המידה שבה יש עדיין פוטנציאל לתיקון ושיפור. במקרים של קשר מרעיל ורע – לפעמים הפתרון הכי טוב זה דווקא להחליט לעזוב ולקבל את הכוחות לעשות את זה – ואת זה עושים בטיפול אישי ולא זוגי. למרות שהבעיה היא בזוגיות, טיפול אישי יוכל לעזור לכם לזהות איזו זוגיות מתאימה לכם והאם באמת טוב לכם בזוגיות שבה אתם נמצאים היום.
לקראת השנה החדשה אנחנו מאחלים לכם שתמצאו את הדרך והכוח לא להישאר במערכות יחסים שבהן רע לכם ותמצאו זוגיות טובה ומאושרת...

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload