© 2017 by Zoogot, Design:Pazinteractive

להתכונן לגירושים, כשאנחנו רוצים להתחתן?

18/03/2018

אני בת 35 יוצאת מזה שנה עם בן-זוג בן 35 גם. שנינו רווקים, עובדים, הכרנו אחד את השני למשפחה ולחברים ועברנו לגור יחד לפני כמה חודשים.
בקרוב מתפנה לו סכום כסף גדול והוא רוצה לקנות בית משל עצמו אותו נבחר יחד, נעצב יחד ונגור בו יחד.
ניסיתי להסביר לו שאני מבינה שהחלומות שלו כוללים בית פרטי ועצמאות כלכלית, ואני אשמח לעזור איתם, אבל החלומות שלי כוללים בית משלי ביחד עם בן-זוגי, ולכן אני לא יכולה לעבור לבית שלו, שכן לעולם לא תהיה לי אלא תחושה של אורחת.
הוא בכלל לא הבין על מה אני מדברת. הוא טוען שהמשפחות שהוא מכיר גם ככה מחזיקות חשבון בנק נפרד אז מה ההבדל בין משפחה לבני-זוג? ועל איזו "יותר מחוייבות הדדית" אני מדברת, שכן אנחנו כבר מחוייבים, הנה- אנחנו גרים יחד.
הקיצר- אני רוצה יותר בעיקר במוכנות לתכנן עתיד. הוא לא מבין מה אני ורוצה ולמה תכנון לעתיד הוא נחוץ בכלל. השיחה הייתה מעייפת והוא אמר שהוא צריך לעכל. החלטנו על חודש למחשבה.
איך אני מסבירה את ההבדל בין זוג למשפחה? ומה ההבדל בין שני אנשים שמעבירים חיים אחד ליד השני לשני אנשים שחולקים חיים?

השאלה שלך מתייחסת לנושא שהולך ותופס יותר ויותר מקום אצל זוגות צעירים לפני נישואיהם: איך אפשר להתמודד עם פערים כלכליים בזוגיות?

בשלב הזה, את ככל הנראה, קוראת שוב את משפט הפתיחה לתשובה שלנו ואומרת לעצמך: "הם לא הבינו שום דבר ממה שכתבתי, אני מתכוונת לאהבה, קשר ויחסים, והם עונים לי על פערים כלכליים".

ובכל זאת אנחנו ממליצים לך להמשיך ולקרוא בראש פתוח...

אנשים מגיעים לזוגיות מרקעים שונים. השוני ביניהם, בכל התחומים, מהווה מרכיב מהותי בתחילת היחסים. כל אחד מבני הזוג מגיע ממשפחה אחרת, והמשפחות שונות זו מזו ביחסים בין חברי המשפחה לבין עצמם, ובמידת הקרבה והעזרה, הטכנית והכלכלית שמוענקת לילדים אחרי שיצאו מהבית. יש שונות בנוגע לציפיות לביקורים, חגים, ארוחות משפחתיות. במשפחות שונות יש תפיסות אחרות לגבי דת ופוליטיקה, חינוך ילדים וערכים מובילים ועוד...

כל אחד מבני הזוג מביא לזוגיות החדשה "חבילה" משלו, של ציפיות, צרכים ומשאלות לגבי הדרך בה הוא רוצה לנהל את חיי המשפחה שלו, והחודשים הראשונים של הקשר מאופיינים לא פעם בוויכוחים ומתיחויות סביב הנושאים האלה,עד שמתקבל מעין "חוזה", לא כתוב, לפיו ינהגו בני הזוג במשפחה החדשה שהם מקימים לעצמם.

המתיחות שתיארנו אופיינית לכל הזוגות באשר הם, אבל מחריפה מאד כאשר הם מגיעים מרקעים כלכליים שונים או מקוטבים. אצל זוגות כאלה, כמו אצל השואלת, אחד מהשניים הגיע לזוגיות כשמאחוריו תמיכה כלכלית נדיבה ובטוחה מצד משפחה מבוססת. צד זה הצליח, עוד לפני הנישואים לאגור רכוש, לפעמים רב, והוא מגיע לקשר כשהוא מצויד בדירה על כל תכולתה, מכונית, תכניות חסכון שמנות ובטחון כלכלי או סכומי כסף גדולים שיכולים לאפשר לו להכנס לרכישות מסדר הגודל הזה. הצד השני יכול להגיע לקשר עם מזוודה אחת של בגדים וזה הכל.... אבל גם אם הפער לא כל כך גדול ובולט, עדיין, כל שוני בתחום הזה בין בני הזוג יכול לגרום למתיחות רבה לכל אחד מהצדדים.

הצד המבוסס דואג הרבה פעמים לגורל הרכוש שצבר. אנשים רבים רואים בעין מאד לא יפה הסכמים לפני הנישואים וזה מקשה על הצד המבוסס להציע את הפתרון הזה, למרות שמבחינה פרקטית זה למעשה הפתרון האידיאלי - כל צד יגן על עצמו וכך ירגיש לגמרי בטוח שהצד השני נכנס לקשר "מהסיבות הנכונות".

אנשים שמגיעים ממשפחות מבוססות מאד, או אנשים שזכו בבת אחת בסכומי כסף עצומים, בעקבות ירושה או עיסקה כלכלית משובחת, חוששים לא פעם שלא יוכלו להבחין מי בחרה בהם בגללם ומי התקרבה אליהם רק בגלל הכסף שלהם. עבורם, שאלת הרכוש שנצבר עוד לפני הנישואין קריטית עוד יותר מאשר אצל אחרים.

גם אנשים שחוו בילדותם נישואים גרועים של ההורים ואחר כך מסכות גירושים מסובכות, או כאלה שעברו בילדותם תקופות כלכליות קשות או בבגרותם חוו פרידות ואכזבות בתחום הרומנטי - יתקשו לשים את כל כספם על הקשר החדש, ולמרות האהבה והרצון להתמסד, ימשיך לקנן בהם הצורך להגן על הרכוש הרב שצברו לפני הנישואים.

הצד השני, הצד העני יותר, מצוי גם הוא בדאגות וקונפליקטים עם כניסה לקשר עם בן זוג מבוסס יותר. הרבה פעמים הם מרגישים נחותים, וגם אם הם משכילים, עובדים בעבודה טובה ומרוויחים מספיק למחייתם, הם נושאים כל הזמן תחושת אשמה שהם "לא מספיק ריווחיים" כבני זוג, וחשש מה יהיו המשמעויות של הפערים הכלכליים ביניהם.

הרבה פעמים מופעל עליהם לחץ לחתום על הסכמי ממון לפני הנישואים. בבסיסו, הסכם כזה יכול להועיל לשני הצדדים שנכנסים לקשר. אבל לא פעם מלווים את הצד ה"עני" יותר תחושות כבדות ושאלות לא נעימות סביב הבקשה לחתום על הסכם כזה: למה אנחנו אמורים להתכונן לגירושין דווקא עכשיו, כשאנחנו מאוהבים ורוצים להתחתן? האם זה אומר שהוא לא מאמין בקשר? שאני לא חשובה לו מספיק? שאמא שלו לא סומכת עלי?

הרבה מההסכמים שנחתמים לפני הנישואים לא מאפשרים לצד החלש יותר "להשתדרג" עם השנים ולמעשה מקבעים סופית את מעמדם כנחותים כלכלית בקשר. אשה כמו זו שכתבה לנו את המכתב, למשל, אם היתה מתחתנת עם איש "רגיל" - היו לוקחים יחד משכנתא, עובדים קשה, וכעבור 20 שנה היתה להם דירה. משותפת. במצבה היום, אם היא נכנסת לקשר שבו לבן הזוג שלה כבר יש רכוש, היא לא נדרשת לתשלומי משכנתא - אבל גם לא רוכשת לה שום זכויות בדירה. אחרי 20 שנות נישואים, אם בכל זאת ירצו להתגרש, היא תצא בלי שום רכוש, למרות שבקשר "רגיל" היתה מקבלת לפחות חצי דירה.
הסכמי ממון מתקדמים לוקחים את הסוגיה הזו בחשבון ומחשבים איך האשה במשך השנים "קונה את חלקה" בדירת הבעל (או להיפך, לפי המקרה) גם בלי ששילמה משכנתא או קנתה מראש את הדירה.

בחזרה אלייך, כותבת יקרה
בגיל 35, אחרי קשר רציני של שנה ומגורים משותפים, זה בהחלט לא מוקדם מדי לערוך את שיחת "יחסינו לאן". אל תתביישי לכלול בשיחה את כל הסעיפים, החל מהתכניות שלכם לעתיד, דרך מחשבות על ילדים והרחבת המשפחה, וכלה בסעיפים הכלכליים.

כן, השיקולים הכלכליים - ה"קרים" והמתמטיים - צריכים להילקח בחשבון לפני הנישואים. וגם אם מחליטים להפריד חשבונות ולחיות "כל אחד על פי הכנסתו", בסופו של דבר, אחרי הנישואים, זה יתערבב, והגיע הזמן להקדיש לכך מחשבה.

אנחנו מציעים לך לא לעשות את השיחה מתוך עמדה נעלבת ומתנגדת, אלא דווקא מתוך אוירה של שיתוף פעולה ורצון להתקדם. אם באמת שניכם אוהבים, טוב לכם ביחד, והוא רוצה שתקחי חלק בבחירה ועיצוב הבית שהוא יכול לקנות כרגע מכספו - אפשר לעשות את זה בלי לפרק את הקשר ובלי להכניס לחצים מיותרים, אם שמים על השולחן באומץ ופתיחות את כל הקלפים, מדברים על כל מה שמפריע, פוגע ואולי מעורר חרדה - ופותרים את כל הנקודות, אחת לאחת.

בסוף הדברים אנחנו רוצים להאיר שכדאי לך לראות את הרצון שלו לקנות בית כסימן שהוא מוכן לשלב הבא, ואת חלק ממנו...

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload